ציטוט: הכותב המקורי Morbid Angel ב 2004 /06 /03
תודה רבה על המידע על הדמויות...
לא עניתם לי עדיין על השאלה..
איך אתם כותבים את הדוגמאות לתמורות...?
אתם כותבים- תמורה -> דוגמא
או
כל התמורות -> מספרים על איזו דמות ואת מה שכותבים עליה מקשרים לתמורות.?
אני חושב שזה תלוי בניסוח השאלה, אבל בגדול הייתי הולך על האפשרות הראשונה.
לגבי חומר על שנות ה-30, בבקשה (שוב זה מועתק מ-Word ואני מקווה שיצא בסדר...):
שנות ה-30
1. העלייה החמישית
נושאים מרכזיים: הסיבות, דרכי התיישבות, כלכלה ותרבות. בתקופה זו עלו לארץ יותר מ-200,000 עולים. רובם מפולין. משקלם של היהודים מגרמניה ואוסטריה (21% היה ניכר אף יותר ממשקלם המספרי). בתקופה זו עבר הישוב תקופה משמעותית ביותר של התעצמות בתחום הכלכלה ההתיישבות והביטחון.
הסיבות לעלייה
- שיפור המצב הכלכלי בארץ. עם שיפור המצב הכלכלי בא"י והיווצרות מקומות עבודה חדשים הפכה א"י להיות יעד קורץ יותר להגירה אליו. המשיכה לא"י גברה עוד יותר על שום המשבר הכלכלי הכבד ששרר בארה"ב ובאירופה.
- עלייתה לשלטון של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית בגרמניה: המדיניות של מפלגה זו לדחוק את היהודים מגרמניה כולל הסכם ההעברה.
- האנטישמיות הגובר בפולין. היחסים בין הפולנים ליהודים הלכו והחריפו. הימין הפולני האנטישמי קיבל ביטוי רב הרבה יותר לאחר מותו של פילסודסקי בשנת 1935. אמירתו של ר"מ פולין על הצורך במאבק כלכלי ביהודים והפוגרום בפשיטק חיזקו את רצון חלק מיהודי פולין לעזוב אותה.
- המדיניות הבריטית שאפשרה את ההגירה ההמונית לא"י למרות הדברים שנאמרו בשני הספרים הלבנים.
דרכי התיישבות:
בשנות העלייה נקנו כ-250,000 דונמים על ידי הישוב ואנשיו, הוקמו יותר מ-70 ישובים חדשים והיצור החקלאי הוכפל. המגמות של ההתיישבות היו שלוש: [1] יצירת גושים של התיישבות חקלאית. [2] קניית קרקעות בערים המעורבות. [3] מגמה מאוחרת יותר – ניסיון להשפיע על גבולות המדינה שבדרך.
מפעל ההתיישבות הבולט ביותר לאחר חומה ומגדל כונה התיישבות האלף. תכנית זו היתה אמורה לסייע ל-1000 משפחות של חקלאים להתיישב על הקרקע. הסוכנות היתה אמורה לממן כמעט לבדה את ההתיישבות. במסגרת תכנית זו התיישבו כ-430 משפחות של חקלאים על הקרקע. במסגרת התכנית הוקמו מספר מושבים ביניהם בית-עובד, גבתון, כפר-ביל"ו ונטעים ומספר קיבוצים ביניהם גן-שלמה. גוש הישובים הגדול ביותר הוקם בעמק חפר (17 ישובים). על חומה ומגדל – כאחת מהתגובות למרד הערבי.
הכלכלה
התפוקה התעשייתי במהלך שנות העלייה החמישית גדלה התעשייה של הישוב היהודי בא"י גדלה פי 4. הפערים בין הישוב היהודי לערבים בארץ הלך וגדל. היהודים ייצרו כ-75% מכלל הייצור התעשייתי בארץ. לארץ הוזרם הון פרטי רב (כ-36 מיליון ליש"ט פי 2 מבתקופת העלייה הרביעית), הוקמו אלפי מפעלים חדשים ביניהם בתי הזיקוק בחיפה ומפעלי ים המלח. כמו כן נפתח נמל חיפה המודרני. הישוב היהודי בא"י עבר את השלב הראשון של תקופת התיעוש שלו. היתה לכך משמעות רבה במאבק עם הערבים על א"י.
התרבות בשנות העלייה החמישית
הישוב קיבל תנופה ניכרת בתחום האינטלקטואלי. מלומדים שפוטרו מהאוניברסיטאות בגרמניה עלו לארץ והחלו לעבוד באוניברסיטה העברית ובטכניון. המוסיקאים שעלו הביאו להקמתה של התזמורת הסימפונית הישראלית ולאחר מכן להקמתה של התזמורת הסימפונית של הרדיו. בשנת 1931 נפתח מוזיאון האומנות של תל-אביב.
בתל-אביב החלה תנופה בפתיחתם של בתי קפה שהגישו ארוחות קלות ומשקאות חמים וחריפים וששרתו את אוכלוסיית הערים שהלכה וגדלה, את אלה שהיו רגילים לבתי הקפה בברלין, בווינה ובורשה, את האומנים וחבורותיהם, את השכבה המבוססת בישוב ואת מנהיגיו. שניים מבתי הקפה המפורסמים שנפתחו היו שלג הלבנון בו ישב נתן אלתרמן, קפה רצקי בו ישב ביאליק, קפה בדר בו ישב שלונסקי וקפה כסית. ביטוי נוסף להתפתחות התרבותית היתה עלייה נוספת במספר הספרים שהוצאו לאור בארץ.
2. המרד הערבי
נושאי משנה: הגורמים, מטרות המרד, דרכי המאבק בבריטניה ובישוב היהודי.
הגורמים המרכזיים להתפרצות המרד הערבי (1936-1933)
- החשש של הערבים מנישולם מא"י עם המשך ההתפתחות של המפעל הציוני. הערבים נכשלו במחצית הראשונה של שנות ה-30 למנוע את ההתחזקות המשמעותית של הישוב. בשש השנים הראשונות של שנות ה-30 הגיעו לארץ כ-150,000 יהודים, נקנו כ-100,000 דונמים של אדמה והוקמו עשרות ישובים חדשים.
- חולשתה של בריטניה במישור הבינ"ל. באותה תקופה נראה היה שבריטניה נחלשת במישור זה לעומת ההתחזקות של המעצמות התוקפניות: יפן, איטליה ובעיקר גרמניה. אל מולה המדיניות התוקפנית של מדינות אלה נראה היה שאין לבריטניה תשובה. זה נראה היה הזמן המתאים ביותר לבוא בתביעות אל בריטניה.
- הפרלמנט הבריטי דחה בפברואר 1936 את ההצעה להקים בא"י מועצה מחוקקת. בגוף כזה היה לערבים רוב והקמתו היתה מעודדת את הגשמת אחת מהשאיפות המרכזיות של הערבים: הקמת מדינה ערבית אחת בשטחי א"י. תחושת התסכול של ערביי א"י גדלה עקה ההתקדמות של ארצות ערב השכנות לקראת עצמאות.
מטרות המרד
המטרות של המרד בוטאו בתביעות אותן העלו הערבים: 1. שבריטניה תבטל את הצהרת בלפור ותיסוג מהתחייבויותיה בכתב המנדט, שתיעצר העלייה לא"י, שתופסק מכירת הקרקעות ליהודים ושתופסק ההתיישבות של היהודים בא"י. הפלסטינים שאפו להבהיר לבריטניה שאם היא תמשיך במדיניות הפרו-ציונית שלה, הסדר והשקט לא ישררו בא"י.
דרכי המאבק של הפלסטינים
1. פגיעה בכלי רכב שנעו בדרכים, בריטים ויהודים. 2. התקפה של ישובים יהודים. 3. שרפת שדות ועקירת עצים במטעים ופרדסים צעירים. 4. קיום שביתה כלכלית שנועדה ליצור לחץ על בריטניה לשנות את מדיניותה. השביתה נועדה גם לגרום נזקים כלכליים קשים לישוב היהודי בא"י. 5. הקמת הועד הערבי העליון שנועד לייצג את כל ערביי א"י. 6. ניסיון להסתייע בערבים מהארצות הסמוכות: תמיכה של המנהיגים וגיוס יחידות צבאיות.
וידאו מומלץ: עמוד האש, המרד הערבי.
5. תגובות הבריטים ותכניותיהם המדיניות
נושאי משנה: ועדת פיל, תגובות הבריטים והערבים להצעות, השינוי במדיניות בריטניה: מועדת פיל לספר הלבן של מקדונלד.
לאחר דיכוי השלב הראשון של המרד ולאור תוצאותיו הקשות נשלחה ועדת חקירה לא"י שבראשה עמד הלורד פיל, השר לענייני הודו לשעבר. האיש הבולט בועידה היה רג'ילנד קופלנד, פרופסור להיסטוריה קולוניאלית באוניברסיטת אוקספורד. דיוני הוועדה נמשכו 8 חודשים (נובמבר 1936 עד יולי 1937). הוועדה ערכה כ-60 ישיבות. הערבים החרימו תחילה את ישיבות הוועדה ולאחר מכן מנהיגיהם באו להציג את עמדתם.
מנהיג התנועה הציונית חיים ויצמן אמר: "הדבקות בא"י היא אולי בעוכרנו אולם אנחנו כאן. זהו גורלנו. על הוועדה לא לקבוע בידי מי הצדק אלא להכריע בין שני סוגים של צדק."
עוד אמר ויצמן: "שישה מיליון יהודים כלואים במקומות בהם אינם רצויים. שישה מיליון אנשים שבעיניהם העולם מחולק למקומות בהם אינם יכולים לחיות ומקומות אליהם אינם יכולים להיכנס."
אמין אל חוסייני, מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית בתשובה לשאלה מה יהיה גורלם של 400,000 יהודים שחיים בארץ, אם יקבלו הערבים את השלטון בא"י, אמר: "יש להשאיר כל זאת לעתיד."
מסקנות הוועדה
הוועדה פרסמה את מסקנותיה שנחשבו כפריצת דרך. הסיבה לכך היתה שממדיניות הבית הלאומי המעורפלת הציעה וועדת פיל הצעת חלוקה ברורה וחדה.
- העלייה היהודית תוגבל ל-12,000 לשנה למשך חמש שנים.
- לאחר חמש שנים תחולק הארץ לשלוש: מדינה יהודית שתכלול 17% מכלל שטחה של הארץ. המדינה הערבית תכלול את יהודה, השומרון והנגב.
- בריטניה תמשיך לשלוט באופן ישיר במסדרון שיכלול את יפו, רמלה, לוד ירושלים, ובחיפה ובנצרת.
- הוועדה המליצה על חילופי אזרחים בין המדינות במטרה לפתור בעיה חמורה של מיעוט: 44% מאוכלוסיית המדינה היהודית היו ערבים.
מפת החלוקה: דומקה, עמוד 144.
התגובות להמלצות הוועדה
בתנועה הציונית פרצה מחלוקת קשה: הנימוקים בעד היו שהקמת מדינה יהודית היא הגשמה של מטרות הציונות, שאם תוקם מדינה יהודית ניתן יהיה לקלוט בה עולים ללא הגבלה, והחשש שהזדמנות כזאת לא תחזור. הנימוקים נגד היו: הקושי שיהיה להגן על הארץ, החשש שהשטח הקטן שניתן ליהודים לא יוכל לשמש כבסיס איתן למדינה היהודית, והקושי להינתק מחלקים גדולים מא"י. היו שהקמת מדינה יהודית היא הגשמה של מטרות הציונות, שאם תוקם מדינה יהודית ניתן יהיה לקלוט בה עולים ללא הגבלה, והחשש שהזדמנות כזאת לא תחזור. הנימוקים נגד היו: הקושי שיהיה להגן על הארץ, החשש שהשטח הקטן שניתן ליהודים לא יוכל לשמש כבסיס איתן למדינה היהודית, והקושי להינתק מחלקים גדולים מא"י.
המחנות:
התומכים היו המנהיגים, בן גוריון וויצמן, הזרם המרכזי של התנועה הציונית, רוב הציונות הדתית וחלק מהמחנה האזרחי. המתנגדים היו הרביזיוניסטים, אנשי הקיבוץ המאוחד, אנשי השוה"צ ואנשי ברית שלום. בקונגרס הציוני שנערך בקיץ בציריך התקבלה ההחלטה שהתנועה הציונית מקבלת את רעיון החלוקה אך דוחה את הגבולות שהוצעו בהמלצות ועדת פיל. היו הרביזיוניסטים, אנשי הקיבוץ המאוחד, אנשי השוה"צ ואנשי ברית שלום. בקונגרס הציוני שנערך בקיץ בציריך התקבלה ההחלטה שהתנועה הציונית מקבלת את רעיון החלוקה אך דוחה את הגבולות שהוצעו בהמלצות ועדת פיל.
בקרב הערבים התגבשו שני מחנות שכללו גם את מנהיגי הערבים במזה"ת: המתון בראשותו של האמיר עבדאללה שתמך בכניסה למו"מ, והקיצוני, אליו הצטרף אמין אל חוסייני שהביעו סירוב מוחלט לדון על רעיון החלוקה.
1939-1938 סיום הברית בין
בריטניה לתנועה הציונית
שנת 1938 היתה שנת מפנה באירופה. גרמניה סיפחה את אוסטריה, והמעצמות התאפשרו לה לספח גם את חבל הסודטים. ההבנה המרה שבאירופה עומדת לפרוץ מלחמה הלכה והתחדדה. בהקשר הזה בריטניה רצתה לשמור על שקט במזה"ת, ומחירו של השקט הזה היה ברור.
ממשלת בריטניה מינתה וועדה (וועדת וודהד) שתפקידה היה להמליץ על דרך ליישום ועדת פיל. וועדת וודהד צמצמה עוד יותר את השטח שיועד למדינה היהודית. בהמשך קיימה בריטניה את ועידת סנט ג'יימס (וועידת השולחן העגול) בה סרבו הערבים להשתתף בדיונים משותפים.
הספר הלבן של מקדונלד
מאי 1939
שר המושבות של בריטניה פרסם ספר לבן שלישי לאור המלצות וועדת וודהד ותוצאות וועידת השולחן העגול. עיקרי הספר הלבן היו: קביעת מכסת הגירה שנתית של יהודים בסך 15,000 אשרות בשנה למשך 5 שנים. לאחר מכן תחודש ההגירה רק אם יסכימו לכך היהודים והערבים ותוקם מדינה אחת בכול שטחי א"י. המשמעות של הספר הלבן היתה שבא"י תוקם מדינה ערבית. התגובות לספר הלבן היו סוערות. נערכו הפגנות הוקמו ישובים באופן הפגנתי ומנהיגי הישוב דיברו על תגובה של התנגדות לא אלימה למדיניותה של בריטניה. (כפי שניתן להבין מדבריו של בן גוריון, דומקה, עמוד 148)
וידאו מומלץ: עמוד האש ועדת פיל והספר הלבן של מקדונלד.
3. הערכות הישוב בתחומי הביטחון
ההתיישבות והכלכלה
מאורעות 1936 העמידו את הישוב בפני אתגר חדש שנבע מההיקף והמשך של המתקפות.
את התגובה הביטחונית של הישוב יש לחלק לשתיים: 1. התגובה הלגאלית (החוקית). 2. התגובה הבלתי לגאלית. של הישוב יש לחלק לשתיים: 1. התגובה הלגאלית (החוקית). 2. התגובה הבלתי לגאלית.
הכוחות הלגאלים:
א. הנוטרים. כך כונו היהודים שצורפו למשטרת א"י. סה"כ כ-20,000 יהודים הצטרפו למשטרה הבריטית בשנות המרד הערבי. הנוטרים הולבשו חומשו ואומנו על ידי הבריטים (כ-1,000 מהם גם קיבלו שכר מידיהם). החשיבות של הנוטרים היתה גדולה: האמירה של בריטניה שעמדה מאחורי הקמת חיל הנוטרים,הענקת הביטחון לישובים, ההכשרה שקיבלו חברי ההגנה והלגאליזציה של חלק ניכר מפעולותיה.
ב. פלגות הלילה המיוחדות. הקמת יחידה זו היתה פועלו של קצין מודיעין בריטי ממוצא סקוטי. ווינגייט שהיה פרוטסטנטי נלהב נשבה בקסמי המפעל הציוני. הפעילות העיקרית של היחידה שהקים היתה הגנה על צינור הנפט בגדאד-חיפה. הכוח מנה כ-30 לוחמים עיקר התרומה של הכוח היתה בלימוד של אנשי ההגנה את תורת לחימת הלילה והלחימה הזעירה. כינויו של ווינגייט היה הידיד. בשנת 1938 הוא הועבר מהארץ ולא חזר אליה יותר.
הכוחות הבלתי ליגאלים:
א. הנודדת. יחידה שהוקמה ביוני 1936 על ידיד יצחק שדה. מטרת היחידה שהורכבה מאנשי ההגנה בירושלים היתה להגן על תושבי ירושלים והאזור. דרכי הפעולה של היחידה היו סיורים ומארבים. הקמת הנודדת גילמה שינוי בתפיסת ההגנה של ההגנה: מהגנה בתוך הישובים להגנה אקטיבית, מחוץ לישובים.
ב. הפו"ש (פלוגות השדה). הוקמו בקיץ 1937 כשהפלסטינים חידשו את המאבק שלהם (לאחר שלא קיבלו את מסקנות ועדת פיל). הרעיון הבסיסי של מפקדי ההגנה היה הקמת יחידות גדולות, בפרישה ארצית, בעלות יכולת ניידות, שתוכלנה להיות אחראיות על אזור מסוים. הפו"ש היה שלב הביניים בין הנודדת, לפלמ"ח. למעשה קיימת כאן חשיבה של הפעלת צבא בדרך (על משקל המדינה שבדרך). הפו"ש כלל מאות לוחמים. דוגמא לאחת מפעולות הפו"ש: שמירה על מקימי גדר הצפון בזמן הקמתה.
התגובה בתחום
ההתיישבות-חומה ומגדל
חומה ומגד-כך כונה מפעל התיישבות שהתקיים מסוף שנת 1936 ועד לסתיו 1939. במסגרת מפעל זה הוקמו יותר מ-50 ישובים, 35 מהם היו קיבוצים. הסיבות לקיומו של המפעל היו: עיבוי גושי התיישבות קיימים, יצירת רצף טריטוריאלי התיישבותי, ותגובה להצעת חלוקה עתידית (על פי העיקרון של 'היכן שיהיו ישובים יהודים שם תהיה המדינה היהודית'. המפעל התבסס על החוק הבריטי שמנע פירוק של ישוב בנוי – לכן הוקמו הישובים בין לילה. החומה והמגדל נועדו לצורכי הגנה.
תגובה בתחום הכלכלי
השביתה הגדולה שאותה קיימו הערבים ניתוק הקשרים הכלכליים ובעיקר השבתה של נמל יפו הביאו את הישוב לשורה של תגובות בתחום זה: 1. הפניית החלוצים, אנשי העלייה החמישית, לעבודה במקומות בהם עבדו הערבים. 2. הענקת יתרון לקניית תוצרת הארץ. 3. לחץ (שפעל) על הבריטים להכשיר סופית ולפתוח את נמל ת"א. כינון של מפעל כופר הישוב בעזרתו גויסו תרומות בסך של יותר מיליון לא"י לטובת המאבק.
