ת'אמת? אף פעם לא הלכתי מכות. אני לא טיפוס שנוהג לריב, ולא טיפוס שמסתבך בצרות. יצא כך שבחיים לא נקלעתי למכות, ובחיים לא חטפתי מכות. רב החיים שלי הייתי סחבק של כולם.
-----------------
Burn down Jerusalem light up and carpe diem hurry now we can't let them win Burn down Jerusalem The home of evil men It must burn and be cleansed from all sin
אני כביכול שוחר שלום. אבל כשמעצבנים אותי, יש לי גבול.
לפני כ.....3 שנים כבר, אז בשלהיא כיתה יוד, זה ה.מקרה מכות המתועד האחרון שאני זוכר, בכל אופן, אחד מהכיתה שלי , נקרא לו "אייל", התחיל להסתלבט על אנשים
בינהם עלי, באמצע שעור היסטוריה. אתם יודעים, דברים קטנים כאלה סתם בשביל לעצבן. וכל השעור הוא כזה תופס את תשומת הלב שלי.
בסדר.
באתי אליו אחרי השיעור בהפסקה עם חבר שלי, ואמרתי לו, -דוגרי- "אתה מוכן להפסיק"? והוא עם הטון הצפונבוני שלו עושה לי "אממ....לא"....-"אז כנראה שתהיה לנו פה בעיה" , הסתובבתי לחבר שלי ונתתי לו את המשקפיים.
השניות שעברו אחרי זה היו משהו כמו:
"סיבוב/התנפלות חייתית/אגרופים/בעיטות/אייל נופל על הרצפה חבול/אסף ממשיך לבעוט באייל/חצי כיתה רצה להפריד בין אסף לאייל/אייל לא מקלל יותר בחיים את אסף.
אני נורא אוהב ללכת מכות האמת. כלומר אני לא דוגל בזה, ובאמת בקשתי ממנו להפסיק, כמו שכתוב בספר, אבל יש בזה משהו משחרר מאוד....
ביסודי הייתי הולך מכות המון. ממש כל כמה ימים היו מכות. אח..... איזה ימים. הייתי הולך מכות מול חמש אנשים ולפעמים יותר. היו "מכות" שהיו ממשיכות כמה הפסקות. בימים האלה לא היו מפסיקים את המכות אלא מעודדים ("לא עוד ראינו דם" וכו' lol). אני זוכר שהיה איזה אחד שהיה שכבה מעלינו והיו איתו מכות של 20 דקות. בסוף הוא התבכיין על זה שירד לו דם מהגבה. העלוב הזה בא אחרי הלימודים עם חברים שלו להפחיד אותי, זה היה ממש עלוב. בכל מקרה, הצלחתי לברוח להם. אני שונא את האנשים האלה שאין להם אומץ להילחם לבד בלי כל החברים העלובים שלהם. לטובתי אני אגיד שאף פעם לא יזמתי את זה (מכות), אבל אם מישהו היה יוזם (מחמם וכדומה) לא הייתי מתנגד.
בחט"ב זה דעך..... אבל עדיין היו הרבה מכות. בכיתה ז' אני זוכר שהיו כמה ילדים שכל הזמן קיללו חבר שלי. בשלב מסויים אחד מהם ממש עיצבן אותי ואני זוכר שדרשתי ממנו בתוקף שיפסיק עם השטויות האלה. התחילו דחיפות וכל זה... הוא הביא לי אגרוף עלוב ואמר "תביא לי את הכי טוב שיש לך". אז הבאתי לו כזה אגרוף שהוא עף שני מטר אחורה ונשכב על הרצפה כמו סמרטוט רצפה בן 100 ואמרתי לו "הנה". כמובן שהיד שלי כאבה איזה חודש אחרי זה (לא יצא הכי טוב), אבל לפחות הוא לא דיבר יותר איתנו אף פעם. בכתה ח' היה איתי איזה ילד שמן וממש ממש מעצבן. הבן אדם הזה הוא פשוט נוכל, גנב (בכיתה ח' עברתי חט"ב כי עברתי עיר, והוא גנב ממני על השבוע הראשון 70 שקל) ופשוט הבן אדם הכי חלאה שראיתי אי פעם. בכל מקרה, אני לא ממש זוכר למה, אבל התחממנו אחד על השני בשיעור של"ח. בשלב מסויים הוא זרק את הקלמר שלי לפח. אז קמתי, הוצאתי את הקלמר מהפח והבאתי לבחור בעיטה עצבנית. הוא נדבק לאיזה ילדה מסכנה שלא ידעה איך הוא הגיע אליה. המורה כמובן הוציא אותי החוצה, אי אפשר להאשים אותו. אבל לפחות זכיתי להניח את ידי על החלאה הזאת. אדיוטי מצידי, אבל לא נורא. זה בן אדם שהאמת שאם הוא היה מת, באמת הייתי שמח.
בכיתה ט' ישבתי ליד איזה ערס וואנאבי בשיעור אנגלית. בקיצר, הוא הניח במשך שעה שלמה את הרגליים שלו על הכיתה שלי וזה היה מעצבן למדי. ביקשתי ממנו להוריד את הרגליים שלו. הוא לא הוריד. ביקשתי עוד פעם (ובאמת יפה) והוא לא הוריד. טוב, הורדתי לו את הרגליים.... לא משהו רציני. אחרי השיעור הוא בא אלי והתחיל לבלבל את המוח, לדחוף, להתקרב אלי עם החזה (מנהג הערסים שמנסים להיות מאיימים, אתם מכירים אני מניח), לאיים וכו'. האינסטינקט שלי היה להוריד לו כפה עצבנית. בכל מקרה, הערס העלוב הזה כמובן שלא יכול להסתדר בעצמו, אז הוא הביא אלי איזה אחד משיכבה מתחתנו שהתחיל את השטיות הרגילות (מה אתה מתעסק איתנו, תיזהר, אני אפוצץ אותך וכמובן לדחוף). טוב, גם פה האינסטינקט שלי היה להוריד לו כפה עצבנית ביותר. לפרוטוקול אני חייב לציין שאני ניסיתי להימנע ממנו. הוא בא אלי לכיתה ואני סירבתי להתייחס אליו עד שהוא התחיל לדחוף. כמו כל ערס טוב, הוא הלך להביא את הגב שלו. בקיצר, אחרי זה באו אלי איזה חמש ערסים ופשוט התחילו להרביץ לי. מן הסתם לא ממש יכולתי להתמודד איתם (כמובן שחברי לכיתה לא ממש עשו משהו, לרוב האנשים אין אומץ להילחם בערסים)..... בקיצר זה לא היה ממש כיף, אבל שרדתי. מה שכן האף שלי היה נפוח איזה שבוע ואולי הוא אפילו התעקם קצת. הם הפסיקו ברגע שהרכז נכנס לכיתה. היו בירורים עם המנהלת וכל השטויות האלה...... זה לא היה כיף. אז החלטתי שמכות זה דבר טיפשי ושאני מפסיק.
אחרי זה (כיתה י') היה מקרה אחד שהלכתי לשחק עם החברים שלי ביסודי שלנו כדורגל. אוקיי, באנו, שיחקנו ונהננו. כמובן שהערסים השכונתים חייבים לבוא ולהרוס. הם באו ודרשו את המגרש. כמובן שלא הסכמנו להביא להם כי באנו לפניהם. הם היו חייבים להיכנס למגרש ולהפריע לנו. אז לקחתי אחד, הרמתי אותו והוצאתי אותו החוצה. אז הוא הביא שני חברים שלו...... אחד מהם בא אלי והתחיל את הנוהל הרגיל של הערסים. טוב.... דפקתי לו אגרוף עצבני והוא השתטח. לשני אמרתי "גם אתה רוצה?" כמובן שהם הסתלקו מהמגרש אחרי זה. כמו שצריך.
בכיתה י' או יא' הייתי במגרש של התיכון עם חבר ושיחקנו כדורסל. היו שם כמה פושטקים עלובים. אחד מהם בא אלי והתחיל לאיים עלי בתירוץ העלוב ביותר ששמעתי. הוא בא אלי ואמר לי "מה אתה מסתכל עלי?!". lol. טוב, מה אני אעשה, התסתכלי עליו באמת. מה אני אעשה, הפרצוץ חייב להיות מופנה לאן שהוא........ וזה יצא אליו בשלב מסויים.........
בקיצר הוא ו 4 החברים שלו התחילו לאיים עלי וכל השטויות. בזמן שהתעסקתי איתם וסירבתי בתוקף ללבות את העניין, אחד מהנבלות האלה התחיל ללקחת את האופניים שלי ולנסוע איתם. אני בנתיים ניסיתי להתחמק מהקקות האלה (יש לציין שהייתי יכול לשבור אותו. הבן אדם היה איזה 1.60 על 40 קילו)....... אחרי זה הם גם זרקו לי את האופנים וזה עלה לי בשמניות בגלגל. האם זה היה שווה את הלא ללכת מכות? אני מניח שכן. למרות שמשך יומיים הסתובבו לי מחשבות איך הייתי צריך להכות אותו. מאז אני אדם של שלום.
בכל מקרה, Make love not war. מכות זה דבר אדיוטי ואני מצטער על חלק גדול מהמכות. מה שכן, אני עדיין חושב שלא צריך לוותר לערסים, ואם הם דורשים את זה להראות להם כמה עלובים הם.
ציטוט: הכותב המקורי jedi ב 2004 /08 /13מישהו פה יכול לתת טיפים איך אפשר לגרום כאב לבן אדם בלי שהוא ישבור משהו או ידמם? רקש ירגיש סבל, וגם הגנה עצמית אם אפשר
ראית יותר מידי סרטים. המכה היחידה הממוצעת לא גורמת לדימום ולא לשבר. אלא אם זה במקום אסטרטגי שצפוי לדימום. בכל מקרה אגרוף בבטן זה טוב. גם מפתח הלב זה עובד לא רע. כואב שנייה ואז הבנאדם נשכב ולא קם.
מקרה אחרון בתחילת השנה אבל לא משהו רציני שמעניין... אבל בכתה ט' היה איזה ילד צפלון מעצבן שכבה מתחתינו שכל הזמן היה מציק לכולם, אפילו לערסים, היה בא עם יציאות מפגרות, שם רגליים שטויות כאלה. קיצר יום אחד כמה ערסים חטפו עליו קריזה, דפקו בוא מכות רציניות, ואז איזה כושי רץ מקצה המסדרון, זינק ונתן לו בעיטה בגב באוויר כמו נינג'ה כזה, לא האמנתי שראיתי את זה, זה היה ענקקקקקקקקקקקקקקקקקק
פעם נלחמתי ב72 נינג'ות בפונדק יפני אחד. לבשתי פאה זהובה, כדי שתתאים לי עם המעיל. לאחר מכן, כשניצחתי אותם, באה אליי סמוראית שנראתה כמו לוסי ליו והתחילה לספר כל מיני משפטים סינים חכמים בגרוש, אז ערפתי את הראש שלה. אני יודע שהסיפור הזה לא נשמע מציאותי, אבל דווקא יש מישהו אחד עם סנטר עצום שצילם את כל המקרה.
האמת הפעם האחרונה שהלכתי מכות היה די מזמן...תחילת שנה שעברה או משהו כעיקרון אני ממש נגד מכות. אני נמנע כמעט בכול מחיר מללכת מכות עם אנשים. אפילו שאני יודע שאני יכול להגן על עצמי בצורה טובה (ואני יכול), אני נמנע כמה שיותר. גם אם הדבר אומר להוריד פרופיל\אגו. כעיקרון, יש שני דברים שבגללם אני זוכר בבירור שהתחלתי מכות בשנים האחרונות: צפונים\סנובים, וכאלה שמתעללים בכלבים.
טוב הסיפור הראשון הוא כזה- סתם הסתובבתי באחד הימים עם שני חברים רחוקים שלי, שגרים דיי רחוק בשכונה עשירה כזאת. טוב סבבה. הולכים הולכים, מדברים, סתם יושבים איפשהו ומריצים איזה בדיחה אישית שלנו, אתם יודעים איך זה. בקיצור על הדרך פגשנו ידיד של חבר שלי, שפחות או יותר אחד הסנובים הכי גדולים שאי פעם פגשתי. הוא פשוט מרגיש מלך העולם ושהוא כלכך יותר טוב מכולם וזה הרתיח אותי לגמרי עד שפשוט הבאתי לו את הכאפה של החיים שלו עם כול הכוח שיכולתי להכניס בה ועד מהרה התחלנו ללכת מכות. למזלי לא ירדנו לקרקע כי על הקרקע אני דיי אפס, אבל בעמידה זיינתי לו את הצורה עם אגרופים לראש\סנטר\בטן וסתם בעיטות פשוטות שבאות מסביב ככה שהכנסתי איפה שיכולתי. לחבר שלי לא היה ממש איכפת כי הוא גם שנא אותו. הוא התחיל לבכות אז הפסקתי והלכנו משם.
הסיפור השני הוא כזה, זה קרה לפני משהו כמו שנה וקצת. צמוד לבית שלי יש בית פרטי כזה, שהבעלים שלו משכירים אותו לצעירים כול כמה זמן. בסדר, הגיע איזה צעיר אחד עם הכלבה שלו (קצת יותר גדולה מגורה). כול ערב שמעתי צעקות של "תשתקי!" ואז היה רעש כזה של פליק חזק (החלון שלי צמוד לחצר שלהם) ואז הוא היה שם אותה בחצר. בקיצור הוא הרביץ לה, ואז זרק אותה לתוך החצר והשאיר אותה שם (גם כשירד גשם). הכלבה כמובן ייללה כאלה ייללות של בכי של כלבים, מי שאין לו כלב אולי לא יבין על מה אני מדבר, אבל אפשר לשמוע בטון של היללות אם זה משימחה או מסבל. זה המשיך ככה במשך כמה ערבים, עד שיום אחד היו כמה וכמה רעשי פליקים כאלה, ואז אותו בכי וצעקות. החלטתי שנמאס לי ואני הולך לדבר עם הבעלים של הכלבה. לא בכוונה של מכות, ממש לא, בכוונה של לראות מה קורה עם הכלבה וזה. באתי אליו, שאלתי אותו עליה והכול, הטונים קצת עלו, מפה לשם משם לפה התחילו דחיפות קלות, מה שהתגלגל לאגרופים ובעיטות וברכיות עד שירדנו לקרקע. לצערי בקרקע אני מסריח והוא הצליח להחטיף לי חתיכת אגרוף לשפתיים, מה שפתח אותם והתחיל דימום, השתחררתי ממנו ועליתי בחזרה ולמעלה ואיך שהוא ניסה לעמוד מחדש הורדתי עליו את כול הכוח והמשקל שלי בכמה אגרופים טובים לראש ובעיטות לבטן. כשהוא שכב שם דרכתי לו על הבטן והכלבה שהייתה ליד לקחתי לתנו לחיות לחיות והתקשתי כעבור שבוע ולמזלי משפחה אחת החליטה לקחת אותה אליה.
יותר ממקרים כאלה אני לא הולך יותר מדי מכות. לוקח זמן כדי לעצבן אותי עד כדי מכות.
בכל מקרה, הערס העלוב הזה כמובן שלא יכול להסתדר בעצמו, אז הוא הביא אלי איזה אחד משיכבה מתחתנו שהתחיל את השטיות הרגילות (מה אתה מתעסק איתנו, תיזהר, אני אפוצץ אותך וכמובן לדחוף). טוב, גם פה האינסטינקט שלי היה להוריד לו כפה עצבנית ביותר. לפרוטוקול אני חייב לציין שאני ניסיתי להימנע ממנו. הוא בא אלי לכיתה ואני סירבתי להתייחס אליו עד שהוא התחיל לדחוף. כמו כל ערס טוב, הוא הלך להביא את הגב שלו. בקיצר, אחרי זה באו אלי איזה חמש ערסים ופשוט התחילו להרביץ לי. מן הסתם לא ממש יכולתי להתמודד איתם (כמובן שחברי לכיתה לא ממש עשו משהו, לרוב האנשים אין אומץ להילחם בערסים)..... בקיצר זה לא היה ממש כיף, אבל שרדתי. מה שכן האף שלי היה נפוח איזה שבוע ואולי הוא אפילו התעקם קצת. הם הפסיקו ברגע שהרכז נכנס לכיתה. היו בירורים עם המנהלת וכל השטויות האלה...... זה לא היה כיף. אז החלטתי שמכות זה דבר טיפשי ושאני מפסיק. 
כמובן שהם הסתלקו מהמגרש אחרי זה. כמו שצריך.
